הפלאה שבערכין קיג

דאפשר בשאלה ומשו"ה לא חיישינן בזה לקנוניא רק היכא שכבר מטא ליד הקדש דאז לא מהני שאלה וכמ"ש. וזה דלא כמ"ש האחרונים דהרמב"ם לית לי' חילוקא דהר"ן עי' לח"מ. ולמ"ש הדבר מוכרח דהרמב"ם יסבור כהר"ן בזה. דליכא למימר דהרמב"ם מיירי בפקדון וכמו שהעלה הש"ך בדברי ר"ה דהא בהדיא קאמר הרמב"ם מנה לפלוני חוב עלי [ועי' שער משפט סי' רנ"ה ס"ק א' שהשיג על הש"ך בעיקר דבריו ע"ש] וגם מ"ש הרמב"ן דמיירי בהקדיש ע"ד רבים. מסתימת דברי הרמב"ם לא משמע דמיירי בהכי וע"כ כמ"ש הר"ן והתוס'. כן נראה לי לנכון ביישוב דברי הרמב"ם. ויש לי עוד אריכות דברים בזה לולא יראתי פן ימשיכני הענין ואבאר במקום אחר אם יגמור ד' בעדי ועי' שער משפט סי' פ"א ס"ק ח' ע"ש היטב

גמ' בשאלה דהקדש קמיפלגי וע' רש"י. עי' ט"א חגיגה דף י' ע"א ד"ה ר"א אמר ועי' רי"ט אלגזי פ"ה מה' בכורות אות מ"ג ע"ש ולענ"ד מסוגיא דנזיר דף מ"א ע"ב דאמרינן ולר"א דאתי עשה ודחי ל"ת מנ"ל יליף מגדילים מבואר להדיא דר"א ס"ל דיש שאלה בנזירות ע"ש היטב ברש"י ותוס' שם

גמ' אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש. מכאן נראה דבגט לא בעינן שלשה ועי' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' קי"ד שנתעצם מאד להצריך בגט שלשה. ונדחוק מאד לדחות הך דשמעתין דהא דקאמר אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש היינו ב"ד מומחין שיודעין דצריך שידור הנאה. אבל עכ"פ לעולם צריך שלשה ע"ש. ומלבד דפשטות הסוגיא אינה במשמע כן. זולת זה מפי' רש"י שכתב ילך בצנעה ויגרשנה משמע להדיא דלא בעינן שלשה [ועי' ב"ב ל"ט ע"ש] וכל חילי' דהנב"י מדברי רש"י ריש סנהדרין שכתב המיאונין בשלשה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והבין הנב"י בכוונת רש"י דהיינו גט שהוא מה"ת ומזה מוכח דגט צריך שלשה ע"ש ומדברי רש"י בשמעתין מוכח להיפך כמ"ש

וזה לי רבות בשנים כד הוינא טלי' כתבתי בגליון הנב"י. וזה לשוני שם. מדוויל ידו משתלם דלמה שהעלה בעצמו דבגט ארוסה לכ"ע לא בעינן ג' לפ"ז אין מקום לפירושו ברש"י דהא רבה מוקי להך מתני' דריש סנהדרין ביבמות דף קי"ז ע"ב כב"ש. וב"ש הרי ס"ל דאין ממאנין אלא ארוסות וא"כ גם בגט כה"ג לא בעינן ג' ועי' מהר"ם שיף ריש סנהדרין מ"ש בכוונת רש"י בזה. ולי נראה ברור דכוונת רש"י במ"ש כעין דאורייתא היינו כעין גט מעושה דבזה ודאי בעינן ג' כמבואר בגיטין דף פ"ח ע"ב וה"נ תיקנו במיאון דהוי ג"כ בע"כ דבעל ובעינן ג'. אבל בגט דעלמא לא בעינן ג' והכי נהיגין עד כאן לשוני. שוב נדפס חתם סופר אהע"ז ח"ב ומצאתי ראיתי בסי' ס"ד שכתב ג"כ בכוונת רש"י כמ"ש ושמחתי. ועי' מגילה דף ט"ו ע"א תוס' ד"ה כשם שכתבו לפי שכל מעשי הגט היא ע"פ עדים. והי' ירא פן יתפרסם הדבר למלכות. משמע רק ע"פ עדים יתפרסם אבל אינו צריך ג' לסדר אותו ודו"ק

תוס' ד"ה ותיפוק לי' כו' דעל מתני' כו' דהוי לי' ואשתדוף עכ"ל רצונם רצוי' דמתני' בפשוטו נוכל לאוקמי דמיירי בכה"ג דאשתדוף אבל האי עובדא דאביי לא הי' יודע דמעשה שהי' כך הי' שהוי לי' ואשתדוף וזה פשוט ובק"ע נדחק בזה חנם. ולולי דברי רבותינו בעלי תוס' הי' נראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' בגיטין דף נ' ע"א ד"ה מצוה תרתי בעינן אבל היכא דלא עביד מצוה ולא חסרה כגון שנעשה ערב אחר הנשואין כו' משתעבד ע"ש. וא"כ לא מצי פריך אמתני' דאיכא למימר דמתני' מיירי בערב אחר הנשואין. אבל האי עובדא דאביי הי' ידוע לי' להמקשן דהי' ערב קודם הנשואין ומעשה שהי' כך הי' וזה פשוט

שם ע"ב גמ' לית לי' לא משתעבד כו' והא ודאי דלית לי' נכסים דהא אמרינן דדחיקא לי' מילתא ועי' בגיטין מ"ט ע"ב ברש"י ותוס' והכא אין צורך לזה ומשו"ה לא פי' כלום בשמעתין

שם במתני' מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים עי' קצוה"ח סי' י"ד ס"ק ב' ע"ש: תוס' ד"ה מוסיף עוד דינר פרש"י כו' עי' צ"ק ועי' תוי"ט

רש"י ד"ה אלא כו' בדינר או בדבר מועט עכ"ל. עי' תוי"ט שכתב נראה דס"ל בדינר לאו דוקא ואין נראה כן ממה שמפרש הרע"ב בפ"ח משנה ו' עכ"ל. ואני מצאתי בעז"ה בירושלמי פ"ח דכתובות ה"י דאמרינן שם להדיא מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו ולא סוף