הפלאה שבערכין קיב

דר"י עי' ב"ק ל"ט ע"א תוס' ד"ה ור"י וב"ב ל"ג ע"א ד"ה אמר רבנן. עד כאן השמטה]

דף כ"ג ע"א גמ' ואלא הא דאמר ר"ה כו' לימא כתנאי אמרה לשמעתי' קשיא למאי דס"ד דר"ה אמר למילתי' אף בבריא א"כ למה נקט ר"ה דוקא שכ"מ. שוב מצאתי שעמד בזה בספר הנחמד משנת דר"ע ע"ש מה שתירץ בזה כי דבריו נכונים

גמ' אלא בשאלה דהקדש קמיפלגי. הרמב"ם בפ"ז מה' ערכין הי"ז כתב המקדיש נכסיו ואח"כ גירש את אשתו. וגבתה הכתובה מיד הפודה מן ההקדש אינה גובה עד שידירנה הנאה שמא קנוניא עשו על ההקדש. ואין אומרים אלו הי' רוצה הי' אומר בטעות הקדשתיו וישאל לחכם ויחזור לו עכ"ל וכבר תמהו בזה כל נושאי כלי הרמב"ם דהוא נגד סוגיין. דמאן דסבר יש שאלה סבר אינו צריך ולא חייש לקנוניא. ועי' תוי"ט מ"ש בזה. ובש"ך חו"מ סי' רנ"ה ס"ק ו' האריך בזה והעלה דלא כהרמב"ם. ועי' במשנת דר"ע מ"ש ביישוב דברי הרמב"ם בדרך ישר ונכון. ועי' תשובת שמן רקח ח"א סי' כ"ו שהאריך ג"כ ע"ד הפלפול. ועי' הפלאה בקונטרס אחרון בסי' ק"ב ס"ק י"ג שהאריך ג"כ בדברים נכונים ע"ש

ולולא דמסתפינא הייתי אומר ליישב בפשוטו. דהנה הרמב"ן והרשב"א כתבו דהא דר"ה דחיישינן בבריא לקנוניא. ע"כ מיירי שמסר ליד גזבר דאי אפשר לשאול על הקדשו. דאל"ה הי' נאמן במגו ואין חוששין לקנוניא הובא דבריהם בש"ך חו"מ סי' רנ"ה ע"ש. ולפ"ז מתני' דפליגי ר"י ור"א מיירי בסתם הקדש. ור"ה מיירי במסר נכסיו ליד הקדש. וכן כתב שם הש"ך סוף ס"ק ו' ע"ש. ועפ"ז א"ש דברי הרמב"ם דאיהו ע"כ מיירי בשכבר נמסר ליד הגזבר כמבואר להדיא בדבריו שכתב. וגבתה הכתובה מיד הפודה מן ההקדש. וכן ממ"ש וישאל לחכם ויחזור לו דמבואר מזה דמיירי שנמסר כבר ליד ההקדש ובזה לא מהני שאלה לכ"ע. וזה שהאריך הרמב"ם בלשונו ולא העתיק המשנה כצורתה כדרכו בקודש להורות דלא מיירי כלל בגוונא דמתני'. וזה גופא אשמעינן הרמב"ם במתק לשונו דאין אומרים שישאל לחכם ויחזור לו. ר"ל דאחר שכבר בא ליד הגזבר להחזיר ההקדש לא מהני שאלה ועי' נוב"י מ"ת חיו"ד סי' קנ"ד

ולזה נתכוין הרמב"ם בפי' המשנה בנוסח א"י שהביא התוי"ט שכתב ואע"פ שדעת ר"י אמת הלכה כר"א. והיינו שאע"פ במה דס"ל לר"י בסתם הקדש דאינו צריך להדירה אמת דקיימ"ל דיש שאלה בהקדש. אבל מ"מ הלכה כר"א היכא דלא מהני שאלה. כגון בשכבר קנה ההקדש דבזה צריך להדירה כמו שאמר ר"א. ויעוי' במחנה אפרים ה' צדקה סי' ה' שהביא ראי' מדברי הרמב"ם דבהקדש לא מהני חרטה אלא בעינן דוקא פתח לנדרו ע"ש. ולמ"ש אינה ראי' די"ל דהרמב"ם לרבותא נקט דאחר שבא ליד הקדש. אפי' פתח דעיקר הנדר מעיקרא לא מהני ודו"ק

איברא במ"ש הרמב"ן והרשב"א דר"ה מיירי בשכבר נמסר ליד הגזבר דבזה לא מהני שאלה יש לי להעיר למ"ש בספר באר יצחק חיו"ד סי' כ"ח ענף ג' דהאי דינא במטא ליד גזבר אי מהני שאלה אי לא תלי' בפלוגתא דר"י ור"ל. דלמאי דקיימ"ל כר"י דמעות קונה מה"ת א"כ לפ"ז משיכה הוא רק מתקנת חכמים וה"ה דתיקנו בהקדש משו"ה במטא לרשות הקדש ליתא בשאלה. אבל לר"ל דס"ל דמשיכה הוא מה"ת. ובהקדש לא מהניא משיכה דכתיב ונתן הכסף וקם לו. ומדרבנן לא מצינו כלל דתיקנו משיכה. א"כ לדידי' אף בתר דמטא ליד הקדש איתא בשאלה דאין משיכה וחצר קונה בהקדש ע"ש שהאריך בזה. והנה ר"ה ע"כ ס"ל כר"ל כמו שהוכיח במישור בספר בית הלוי סי' כ"ב דרב ס"ל כר"ל ור"ה ע"כ כרב ס"ל כדאמרינן בכמה דוכתי וכן משמע בחולין פ"ג דר"ה כר"ל ס"ל כמ"ש בספר בית הלוי. וא"כ לדידי' אפי' במטא ליד גזבר מהני שאלה. ולכאורה מזה מוכח כאינך תירוצי שכתבו הרמב"ן והרשב"א שס. או כמ"ש התוס' והר"ן לחלק בין האי דר"ה למתני' כמבואר בש"ך באריכות

והנה הרמב"ם שם הי"ח כתב. וכן אין נאמן לומר אחר שהקדיש מנה לפלוני חוב עלי כו' שמא יעשו קנוניא על ההקדש ע"ש. דיקדק הכא לומר דאינו נאמן אחר שהקדיש. ורצונו רצוי' תומ"י אחר שהקדיש גם טרם הגיע ליד הגזבר חיישינן הכא לקנוניא. וע"כ דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התוס' והר"ן בדיבורא בעלמא קיל לי' טפי משאלה. ומשו"ה חיישינן לקנוניא. אבל מעשה קשה דגירושין א עביד כיון