הפלאה שבערכין יא

מסכת

ערכין במתני' הכל מערכין ונערכין. לשין הרמב"ם ריש ה' ערכין. הערכין הם מכלל נדרי הקדש שנאמר איש כי נדר בערכך נפשות לד'. לפיכך חייבים עליהם משים לא יחל דברו ולא תאחר לשלמו. והגרע"א העתיקו בגליון משניות ריש ערכין. ולא הראה מקור נאמן מאין הוציאו הרמב"ם עי' מל"מ שם. אמנם דבריו מבוארין להדיא במדרש ויקרא רבה פ' ל"ז אמר רשב"י כשם שנדרים בל יחל ובל תאחר כן בערכין בל יחל ובל תאחר. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לד' ע"ש

שם כהנים ולוים וישראלים כו'. עי' פי' המשנה להרמב"ם דנקט טעמא דאביי לקמן דף ד' ע"א ושבק טעמא דרבא ור"א והוא תמוה הא רבא דחי לקמן טעמא דאביי וברע"ב נקט באמת טעמא דרבא ור"א ולקמן יבואר בס"ד שם נשים: עי' לקמן דף ד' ע"ב דילפינן אשה שהעריכה איש או אשה מקרא דנפשות יוע"ש [ועין סוכה דף כ"ח ע"ב בתוס' ד"ה השוה] צ"ע מדוע השמיט הרמב"ם זה בפ"א מהלכות ערכין ועי' פי"ד מה' מעה"ק הי"ג וי"ד ע"ש

שם ועבדים. בתו"כ פ' בחוקותי. אי בני ישראל יכול אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים ת"ל ואמרת אליהם. איש פרט לקטן. ולשון התו"כ פ' מצורע אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות גרים ועבדים ת"ל ואמרת אליהם איש אין לי אלא איש מנין לרבית את האשה ואת הקטן. ת"ל איש איש. וברע"ב ריש פ"ב ממסכת זבים העתיק לשון התו"כ מפ' מצורע אין לי אלא בני ישראל. מנין לרבות גרים ועבדים. ת"ל ואמרת אליהם איש לרבות את הגרים ואת העבדים. מנין לרבות את הקטנים. ת"ל איש איש. מבואר מדבריו להמעיין הישר דמלשון איש מרבה גרים ועבדים [עי' ב"ק דף פ"ח ע"א בתוס' ד"ה והא דעבד איש הוא ועי' זבחים דף ק"ג ע"א אטו גר לאו איש הוא ע"ש ובמדרש רבה פ' ויקרא פ' ב' אדם כי יקריב מכם. למה לא נאמר איש כמ"ש להלן דבר אל כל עדת בני ישראל איש כי יקריב א למה נאמר אדם להביא את הגר וכן הוא בירשולמי שקלים פ"א ה"ה משמע מזה דמאיש לא מרבינן גרים וע' לקמן ה' ע"ב ומ"ש שם וצ"ע וביבמות דף ע"ד מרבינן ג"כ גיורת מאשה. ועי' כ"מ פ"ה מהל' מעה"ק הכ"א שכתב גירסת הרמב"ם עיקר דגרים עכו"ם במקום גר דאטו גר לאו איש הוא. ולא ידעתי הא גם עכו"ם לא אימעט מאיש כמ"ש התוס' ב"ק הנ"ל וכן עבד אמרינן שם בגמ' להדיא דאיש הוא והנכון כמ"ש הר"ש משאנץ בפ' צו דכמה דברים נסיב התו"כ לגב אחרינא ע"ש] דאיש משמע כל שהוא איש אפי' גרים ועבדים. ומבני ישראל ממעט עכו"ם ולפ"ז גם הכא הא דמרבינן גרים ועבדים מאיש מרבינן להו. וקשיא לי מהא דאמרינן לקמן דף ה' ע"ב בני ישראל מעריכין ואין העכו"ם מעריכין יכול לא יהא נערכין ת"ל איש. אמר ר"מ מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט כי', ולפי' הרע"ב אמאי לא נימא גם הכא דבני ישראל ממעט עכו"ם לגמרי. דאינו מעריך ולא נערך. ואיש אתי לאתויי גרים ועבדים כמו בזיבה. מזה נראה בעליל כפי' הקרבן אהרן שפי' דמרבה מלשון ואמרת אליהם לחוד שירצה הנלוים עליהם ע"ש בפ' בחוקותי ובפ' מצורע. ולפירושו תיבת איש קאי אלמטה איש אין לי אלא איש מנין לרבות האשה והקטן ולפי' הרע"ב