הפלאה שבערכין קט

ולכאורה הי' נראה ע"פ מ"ש הרדב"ז ח"א סי' ע"ט במי שמת והניח יתומים קטנים ויש עליו שני בע"ח. ושיעבד להם מטלטלין אגב קרקע. ולא נשאר אלא כדי של חוב אחד. ושטר אחד מוקדם ואחד מאוחר אלא של המוקדם הגיע זמנו בחייו ולהמאוחר הוא בתוך זמנו. ופסק דנכסים הללו נשתעבדו לי' להמוקדם. דלא אמרו אין נפרעין נכסי יתומים עד שיגדלו אלא לתועלת יתומים שמא יביאו ראי'. אבל לא להפסיד את המלוה אשר קדם שטרו ע"ש ועי' שער משפט ריש סי' ק"י שהעלה כיון דלא תיקנו חז"ל שאין נפרעין מנכסי יתומים קטנים אלא לטובת היתומים. א"כ בכה"ג דעכ"פ היתומים חייבים לשלם. נותנים המטלטלין להמוקדם. דנגד הבע"ח לא חיישינן שמא נפרע כיון שהשט"ח הוא ת"י ע"ש היטב. ולפ"ז ה"נ בנדון דידן כיון דאיכא כתובה ובע"ח. ואנן קיימ"ל דלכתובת אשה נזקקין אף ליתומים קטנים. א"כ כיון דעכ"פ היתומים מחוייבים לשלם ס"ל לריב"ח דנותנים לבע"ח שהוא הכושל ועדיף מכתובת אשה. ור"י ס"ל דמהאי טעמא דנזקקין לנכסי יתומים קטנים משום חינא. מהאי טעמא גופא עדיף כתובת אשה מבע"ח ונכון מאד לכאורה

איברא כד דייקינן היטב הא לא דמיה להא דרדב"ז. דהכא שורש הדין נותן אם הי' נותנין לבע"ח. דאין נזקקין כלל ליתומים קטנים לגבות כתובתה. דכל עיקר מאי דנזקקין לכתובת אשה הוא משים חינא. והיינו שיהי' לה חן בכדי שתנשא. וכמ"ש הפוסקים. וא"כ אם הי' נותנין לבע"ח הרי לא תשאר המעות בידה. וליתא בזה טעמא דחינא. וא"כ לא הי' לנו להזדקק כלל לנכסי יתומים קטנים דומה לזה כתב הרמב"ם פי"ב מה' מלוה. דאם קפצה ונשאת אין נזקקין לה עד שיגדלו היתומים כיון שכבר נשאת. וליתא משום חינא וא"כ ה"נ בנדון דידן. וכעין זה עי' ט"ז חו"מ סי' ט' ס"ק א' ועי' תשובת רע"א סי' קל"ט ועי' ש"ך סי' פ"ו ס"ק ג' ועי' שער משפט סי' צ"ז סעי' כ"ח ס"ק ז' ע"ש. וזולת זה לא יגהה מזור עדיין דברינו להאי בבא דסיפא. דאם זכתה האשה יותר מכתובתה דקאמר נמי ינתן לכושל ואי ביתומים קטנים הא אין נזקקין ובזה לא שייך כלל מ"ש כמובן. סוף דבר דברי התוס' שגבו ממני. וצריך אני רב להבין כוונתם על נכון

הנה עתה ראיתי דמהסיפא לק"מ לפי מ"ש הר"ן ע"ז לכושל שבהם כושל שבראי' או כתובת אשה משום חינא עכ"ל. וכתב התוי"ט וז"ל ונראה שנתכווין לומר אם יש שני בע"ח ועוד כתובת אשה וקדם א' מהם ותפס יותר מחובו שינתנו לכושל שבהן למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ע"ש היטב. וא"כ א"ש היטב כמו בבא דרישא וכאשר דעת לנבון נקל ע"פ הרדב"ז. ולמ"ש דהיכא דאיכא גם כתובה מזדקקינן גם לבע"ח ע"פ מ"ש הרדב"ז והשער משפט ע"ש א"ש הא דקתני במתני' אשה ובע"ח. דבשלמא למ"ד לכושל היינו כתובת אשה א"ש אבל למ"ד לכושל שבראי' הוי לי' למינקט שני בע"ח ואחד מאוחר ולמ"ש א"ש דאי לאו כתובת אשה לא הוינן נזקקין כלל לנכסי יתומים קטנים ודוק היטב. שוב ראיתי בקול הרמ"ז שנדחק בזה אמאי לא קתני שני ב"ח ע"ש

יתיישב היטב קושית הגאון רע"א זצ"ל ועפ"ז בליקוטים שבסוף ספרו הגהת אהע"ז שהבאתי לעיל בכתובות דף צ"ד ע"א בתוס' ד"ה שנמצאת שהקשו למאן דלית לי' דאביי קשישא תיקשה ממתני' דהבא לפרע וכו' ותירצו דמיירי בית"ק דגובה כתובה משום מזוני. והקשה הגרע"א. דאכתי תיקשה ממתני' דכושל דף פ"ד דקתני שכולן צריכין שבועה דהתם אי אפשר לאוקמי בית"ק דהא הבע"ח אינו גובה כלל וקושי' גדולה היא (ועי' מ"ש לעיל בזה) ולמ"ש הנה נכון היטב בפשיטות דמיירי שפיר בית"ק וכמ"ש

ובהכי ניחא בפשיטות הא דלא הביאו התוס' ראי' מריב"ח דמוכח דנזקקין אף לבע"ח ולא הביאו רק מר"י. משום דלריב"ח אפי' נימא דמתני' מיירי בקטנים וכמ"ש מ"מ אינו מוכח כלל דנזקקין בבע"ח דשאני התם דסוף כל סוף מחוייבים היתומים לשלם לכתובת אשה משום חינא וכמ"ש לזה הביאו ראי' מר"י דמ"מ מוכח מזה דלכתובת אשה שפיר מזדקקינן ואפי' לריב"ח דס"ל דנותנים לבע"ח מ"מ הוא רק מטעם דנזקקין לכתובת אשה וכמ"ש. וא"כ לכ"ע מוכח ממתני' דנזקקין לכתובת אשה משום חינא כמו דס"ל לר"י הכא ולא כרב אסי ובזה נסתלקו כל טענת הג"ת בדבריהם ודו"ק. ובמה שדחינו לעיל דלא דמי' להרדב"ז דהכא לא שייך טעם דחינא כיון דלא ישאר ביד האשה עיין לעיל. אולי התוס' לשיטתייהו דס"ל דאמרינן לא פלוג רבנן בהך