הפלאה שבערכין קה

דר"ש ס"ל דמוכרת לכתובתה שלא בב"ד כדי להפסידה מזוני ה"נ נזקקין לנכסי יתומים קטנים משום מזוני היינו להפסידה מזוני ויעויין בירושלמי בכתובות פי"א ה"ב דגרסינן על הך דר"ש שם. מיסבר סבר ר"ש במזונות הדבר תלוי. פסק לזון מן האירוסין מוכרת שלא בב"ד. פסק שלא לזון מן הנשואין לא תמכור אלא בב"ד ע"ש. והן הן מאי דאמר כן הכא בירושלמי דר"ש סבר במזונות הדבר תלוי וגירסת הקרבן עדה מוכרחת וזה ברור בעזר ה'

ויש לי מקום עיון דלשיטת הריטב"א א"כ תקשה לרב אסי דלא חייש בשמעתין למזוני. משום דתיקנו לי' מע"י א"כ מ"ט דר"ש. וגם לרבנן קשיא דאמרינן שם לרבנן בשלמא מן הנשואין משום מזוני ופי' הריטב"א כדי שתפסיד מזוני. ולר"א ליכא הך חששא כלל והיא קושיא אלימתא. ובינותי בספרים ומצאתי באבני מלואים סי' ע' שעמד בזה ותי' לנכון ע"פ מ"ש הרמב"ם בפי"ח מה' אישות אלמנה שפסקו לה ב"ד מזונות אין מחשבין על מעשי ידיה כו' ואני אומר שאם הי' היורשין קטנים. ב"ד מחשבין עמה ופוסקין מע"י כדרך שפוסקין מזונות עכ"ל: ועפ"ז א"ש דהא דכתובות ע"כ מיירי ביורשים גדולים. דבקטנים אין נזקקין לכתובת אשה לרב אסי. ובגדולים פוסקין מזונות ואין מחשבין על מעשי ידיה לכך מוכרת שלא בב"ד כדי שתפסיד מזונותיה. דאם לא עשתה אין ליורשין עליה כלום א"כ ודאי איכא פסידא דמזוני. דהיא לא תבעה. והב"ד יפסקו לה מזוני. משא"כ הכא בקטנים שפיר ס"ל לרב אסי דאין נזקקין. דהא מחשבין על מעשי ידיה. דב"ד אביהן של יתומים א"כ ליכא פסידא דמזוני. זהו תורף ותמצית דבריו והוא נכון מאוד

ובזה דברי הרמב"ם דס"ל דביתומים קטנים ב"ד מחשבין עמה מוכרחין בש"ס. והמ"מ כתב שם שהוא מסברא ע"ש. אמנם מרהיטת לישנא דהירושלמי מאן חש למזונות ר"ש. משמע דרק ר"ש חש למזונות אבל רבנן לא חשו כלל למזונות. וע"כ הוא מטעמי' דר"א דתקנו מע"י תחת מזונות ור"א באמת יסבור כרבנן. אבל לר"ש ליתא לדר"א דכיון דחש למזוני לענין למכור שלא בב"ד כ"ש דחש הכא למזוני עי' לח"מ פי"ב מה' מלוה ה"ד. ואתה תחזה בירושלמי פ' אלמנה ניזונית ה"ב אמרו בטעמא רבנן בשם ר' יוחנן חס הוא אדם על כבוד אלמנתו בין מן האירוסין בין מן הנשואין. וע"ש דמבואר מזה להמעיין הישר דאף מן הנשואין הוא רק מטעמא דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ולא מטעם מזוני וזה ברור. אולם למה דאמרינן בתלמודין בשלמא מן הנשואין משום מזוני מוכח שפיר כדברי הא"מ וביותר לגירסת הרי"ף והרא"ש שם דגרסי רב יהודא אמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ולא ר' יוחנן כמו דאיתא לפנינו ומפשטות הסוגיא משמע דר"י קאי לתת טעם אהא דשייל הש"ס אלא מן האירוסין מ"ט. אבל מן הנשואין הוא משום מזוני והרי ר"י ס"ל הכא דאין נזקקין לכתובת אשה ולא חש כלל למזוני אלא ע"כ מוכרח כמ"ש הא"מ. ועפ"ז שיטת הרמב"ם בזה תלי' בפלוגתא דהירושלמי ותלמודין ודו"ק היטב

גמ' תנן שום היתומים כו' עי' דרישה חו"מ סי' ק"ט שכתב דליכא לאוקמי מתני' ביתומים גדולים דדיניהם כשאר בע"ח. דא"כ תיקשה קושית התוס' לעיל במתני' ד"ה שום אמאי נקט יתומים ואפי' כ"ע נמי. דליכא למימר כתירוצם דה"א דלהוי יתומים כהקדש ולבעי' ס' יום דהא בגדולים אין ה"א דיהי' דינם כהקדש וע"כ דמיירי בקטנים ע"ש. ולמ"ש אני בישוב קושית התוס' על פי שיטת הרמב"ם דכ"ע א"צ הכרזה ל' יום ג"כ א"ש דביתומים גדולים פשיטא דלא עדיפא מכ"ע ולא בעינן הכרזה ל' יום. וע"כ מיירי מתני' בקטנים וזה פשוט

והנה בק"א הקשה אהא דפרכינן לקמן מהא דאין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית דילמא איירי שם בגדולים דשם ליכא הכרח דמיירי בקטנים ותירץ מדנקט יתומים ולא נקט יורשין ש"מ דגם בקטנים איירי. והא ודאי ליתא ואישתמיטתי' דברי התוס' ב"ב ה' ע"ב ד"ה ואפי' דפי' הא דאמרינן שם דאפי' מן יתמי דוקא ביתומים גדולים. ומצאתי בתשובת הרא"ש כלל פ"ה סי' ג' שכתב ומצינו יתמי בגמ' שהוא דוקא גדולים בב"ב דף קע"ד ההוא ערבא דיתמי דפרעי' למלוה מקמו דלודעינהו ליתמי. משמע הא אודעינהו ליתמי הי' היתומים עומדין בדין עם המלוה או עם הערב אלמא גדולים נינהו. א"ו גדולים וקטנים הכל בכלל יתומים. זולת מקומות ידועים שמוכח דמיירי או בגדולים דוקא או בקטנים עכ"ל הרי להדיא כמ"ש הובא דבריו בחו"מ סי' רמ"ז סעי' ד':