הפלאה שבערכין קג

הרי סוף כל סוף הי' אנוסים ואין חפץ להם לא בתורה ולא בירושת הארץ אלא מפני יראת העונש הוכרחו לקבל התורה והדרא קושיא לדוכתי' מפני מה נענשו להביא עליהם רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת השמים

ולמ"ש א"ש דכל אונס שנאנסו על קבלת התורה הוי כמו אנסוהו לקנות דאין חקר לשכר המצות והרשב"א לשיטתו דס"ל דבאנסיהו לקנות גמר וקנה עי' אהע"ז סי' מ"ג הנ"ל ובהגר"א שם וא"כ מתחלה לא הי' להם מודעא כלל

הגה"ה א"ד לא נראה דלפ"ז נשאר הקושי' דחמדת שלמה הנ"ל וגם בדברי הרשב"א יש לפרש באופן אחר וקצרתי. עד כאן הגה"ה מהרב דלוקניק]

במתני' וכן בגיטי נשים כו' עד שיאמר רוצה אני עי' בגט מקושר א' מ"ו שכתב ובאמת צ"ע דבמשנה דסוף פ' משקלי עלי לא מצינו רק שיאמר רוצה אני ומשמע דזה הוי ביטול כל הדברים. דאמירת רוצה אני מבטל הכל. ואמאי הוצרך הרמב"ם כולה האי. ודוחק לפרש רוצה אני פירושו שיבטל בפירוש כל הדברים שגורמין. דלא משמע הכי וצ"ע והאריך בזה. ובמחכת"ר אישתמיטתי' הא דאמרינן לקמן ע"ב מאי עד שיאמר עד דמבטל לי' למודעא מלשון זה משמע להדיא דבעינן דיבטל המודעות בהדיא. וע"ש

ע"ב בתוס' ד"ה האי ועי' רשב"ם ב"ב דף מ' ע"ב ד"ה גילוי מלתא ע"ש היטב ועי' חו"י סי' נ"ה מ"ש בזה ע"ש היטב ודו"ק. ועי' חתם סופר אהע"ז ח"ר סי' קי"ב ודו"ק

גמ' חטאת נזיר עי' תוי"ט שהקשה אמאי לא נקיט אשם נזיר טמא עי' לח"מ פ"י מה' נזירות ד"ה אבל האשם מ"ש בזה: הקדימה עי' תוי"ט פ"י ע"א גמ' למקראה דזבחים משנה ה' ועי' מל"מ פ"ט מה' תמידין ומוספין הלכה ו' ע"ש

ע"ב תוס' ד"ה אמר לך כתב הצ"ק דלפ"ז מיושב מה שיש להקשות לעיל מאי קמ"ל שמואל. דילמא טובא קמ"ל דממתני' לא הוי ידעינן אלא בשעת כפרה. וקמ"ל אף בשעת הפרשה. אבל לפי תירוץ התוס' ניחא דמוכח דמתני' מיירי נמי בשעת הפרשה עכ"ל. וכתב עליו הק"א. ולא ירדתי לסוף דעתו דאס"ד דמתני' איירי בתרווייהו בשעת הפרשה ובשעת כפרה א"כ למה מוקי הגמ' להא דשמואל בשעת הפרשה ולא בשעת כפרה אע"ג דמתני' איירי בתרווייהו. אלא ברור הדבר דמתני' לא מיירי בשעת כפרה. והא דאמר אין מתכפר לי' עד שיתרצה היינו בשעת הפרשה צריך שיתרצה אבל משעת כפרה לא מיירי מתני' עכ"ל, והאמת אתו שלא ירד לסוף דעת הצ"ק. שהבין מ"ש הצ"ק דמתני' מיירי נמי בשעת הפרשה היינו דמתניתין איירי בתרווייהו בכפרה ובהפרשה. אבל באמת כוונת הצ"ק דמתני' נמי מיירי בשעת הפרשה כמו שמואל דמיירי בשעת הפרשה וכמ"ש התוס' וזה פשוט. ואין להקשות דא"כ דמתני' איירי דוקא בשעת הפרשה. תיקשה לעולא דלא בעי דעת בהפרשה. דז"א דמתני' איירי מדידי' ובזה גם עולא מודה דבעינן דעתו שיאמר רוצה אני בשעה שב"ד ממשכנין אותו. ועולא לא מיירי רק מדחברי' למ"ש התוס' ד"ה מאי בטעמא דמלתא ע"ש, ודו"ק

בתוס' ד"ה מאי כו' עולה ושלמים כו' להתכפר במלתא דלא דידי' לא הבינותי מאי כפרה שייך בשלמים. והא דאמרינן במתני' אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה פרש"י והרע"ב דקאי רק אעילה דמכפרת אעשה. ובאמת שמואל ועולא לא נקטו בדבריהם רק עולה ולא זכרו כלל שלמים. אולם מדנקט בברייתא עולתו ושלמיו של פלוני משמע דחד דינא אית להו לשלמים עם עולה לשמואל כדאית לי' ולעולא כדאית לי' [ועי' ב"ק דף י"ג ע"ב דאמרינן גבי תודה ניזק אוכל בשר ומתכפר מביא לחם וגם שם יש לדקדק מאי כפרה שייך בתודה ועי' מנחות ע"ג ע"ב אמר רבא ה"ק ע"מ שיתכפר בהן ישראל כו' ע"מ שיתכפר בהן כהן כו' וקאי אשלמים ע"ש. ועי' רש"י זבחים דף כ"ט ע"ב קדשים דבני הרצאה נינהו כגון עולה שמכפרת על עשה ושלמים שמביא דורן ליתן שלום בין ישראל לאביהן שבשמים. ועי' מ"ש הט"א בר"ה דף ה' ע"ב ע"ש היטב ודו"ק. שוב ראיתי ברי"ט אלגזי הלכות בכורות פרק ראשון א' ז' שכתב על סוף דברי התוס' ונראה דמ"ש התוס' דעולה ושלמים לא לכפרה קא אתי כולי האי דמשמע דלכפרה פורתא מיהא קאתי אלא שאינם כמו החטאת והאשם כתבו כן מפני עולה