הפלאה שבערכין קב

תוס' ד"ה כי דייר ואע"ג דאין מועלין במחובר לקרקע כו' צ"ל דהך סוגיא אתיא כרב כו' ע"ש הרמב"ם פ"ו מה' ערכין ה"ל פסק המשכיר בית לחבירו וחזר והקדישו. ה"ז קדש ופקע השכירות. ואם דר בו השוכר מעל והיינו כרב. ובפ"ה מה' מעילה כתב וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל כו' וזה דלא כרב ודבריו סותרים. וכבר עמדו כל האחרונים בזה. ודברי הצ"ק לא נהיר. והנכון בזה מ"ש השעה"מ בפ"ג מה' אישות ה"ג שחילק בין מעילה דהוצאה מרשית לרשות דילפינן מעכו"ם. ובין מעילה מחמת הנאה. דילפינן מתרומה. דבמעילה ע"י הוצאה מעל גם בבנאו ואח"כ הקדישו דומי' דעכו"ם דבית הוי כתלוש. ובהא איירי הך דערכין. דהשוכר הדר בו מתכוין לקנותו בשכירותו ולהוציאו מרשות הקדש לרשותו. ובהך דמעילה מיירי במתכוין בדירתו להנאה בעלמא ובעינן תלוש ממש דומיא דתרומה ע"ש שהאריך בזה וסיים שזה כפתור ופרח. ומה שהשיג עליו בספר קרן אורה במסכת מעילה סוף פרק הנהנה מן ההקדש בנקל יש לדחות דבריו עי' עליו [ועי' תומים סי' צ"ה א' ג' ע"ש]

וע"פ דברי השעה"מ יש לכוין דברי רש"י בשמעתין שכתב דהקדש מכי מעל בי' נפק לחולין דאמרי' במס' מעילה אין מעילה בכ"מ אלא שינוי וכן הוא אומר וימעלו כו' והוא לכאורה מיותר ומאי בעי רש"י בזה. אך למ"ש השעה"מ א"ש דכוונת רש"י בזה ליישב קושיית התוס' דהא אין מעילה במחובר לקרקע. לזה כתב דמעילה בכה"ג דהוי הוצאה מרשות לרשות ילפינן מע"ז והוי בית כתלוש דומיא דע"ז ודו"ק

במתני' חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין עי' מ"ל פי"ד מה' מעשה הקרבנות הי"ז ע"ש. בחידושי הרמב"ן ב"ב מ"ח ובתוס' שם הקשו אמאי אין כופין אותו בחייבי חטאות ואשמות דכיון דאמר רוצה אני ניחא לי' וא"כ נימא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ובקצוה"ח סי' ט' סק"א תירץ. דגבי עולה כופין אותו שיאמר רוצה אני משום דהוי להקנות דהיינו שיקדשנו לגבוה והוא להקנות דתו אין צריך דעתו אבל בחטאות ואשמות בעינן רצון בעלים בכפרה ואי לא ניחא להו בכפרה לאו כלום משו"ה אין לכוף אותו ע"ז דאינו להקנות אלא כמו לקנות דאפי' תלוהו לקנות לא גמר לקנות כמ"ש הרמ"א בסי' ר"ה ע"ש

ומ"ש הנתיבות לדחות דבריו. היטב אשר דיבר בזה המחבר קצה"ח במשובב נתיבות לבאר דבריו על נכון ובזה מיושב קושית התוס' בר"ה דף ו' ע"א ד"ה יקריב איתו דבעבר על בל תאחר כופין אפי' בחטאות ואשמות א"כ מאי נ"מ מעולות ושלמים ולדברי הקצה"ח א"ש דבאמת בחטאות ואשמות ליכא כפי' כלל. ובהכי ניחא לי מה שהקשה בשו"ת חמדת שלמה חחו"מ סי' י"ג על הא דאמרינן בשבת דף פ"ח מכאן מודעא רבה לאורייתא ופרש"י שיכולים לטעון אנוסים היינו והקשה בחמדת שלמה דכיון דהבטיחם הקב"ה והי' אם שמוע תשמעו. והיתם לי סגולה מכל העמים. ואין חקר לשכר מצות למה לא נימא דהוי כמו תלוהו וזבין ומאי מודעה איכא. וכבר הקשה כן בהגהות מיימוני בתשובת השייכים לסוף ה' שבועות ע"ש ועי' מהרי"ק שורש קס"ו. אבל למ"ש א"ש דזה היא לקנות קנין התורה ובאנסוהו לקנות לא מהני ולא גמר וקנה וזה פשוט ועי' חתם סופר חאהע"ז חלק ראשון סי' קי"ב ע"ש היטב

אמנם התוס' והרמב"ן והגהת מיימוני דלא ניחא להו בהכי מוכח דס"ל כשיטת להקת הראשונים דס"ל דאף באנסוהו לקנות גמר וקנה עי' אהע"ז סי' מ"ב בח"מ ובב"ש ס"ק א' ע"ש. ויעויין בע"י בשבת שם מ"ש בשם הרשב"א וז"ל וקשיא לי וכי מאי קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחלתו אם קודם אחשורוש לא הי' מצווין למה נענשים ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם. א"כ בטלה מודעא זו כו'

ונראה לי דמתחילה אע"פ שהי' להם מודעה מ"מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה כמו שמפורש בכמה פרשיות וכתיב ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו וגו' והן עצמם בתחילה לא עכבו בדבר כלל. ולא אמרו במודעא זו כלום כאילו ברצון נפשם מעצמם אמרו כל אשר דיבר ד' נעשה לפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מן הארץ וכשגלו יש מודעא על הדבר דכתיב והעולה על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים והי' כגוים וכו' כדאמרינן באגדת יחזקאל עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו לפיכך כשבאו לארץ בביאה שני' בימי עזרא עמדו מעצמן וקבלוה ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומות והיינו בימי אחשורוש עכ"ל. ולכאורה תמוה דמה בכך שניתן להם הארץ עבור קבלת התורה