הדר זקנים על התורה, בראשית כה:ו

ולבני הפילגשים. חסר יו"ד לפי שאין לו אלא פלגש אחת דהיינו הגר וקשה כי בכל חומשים מדוייקים מלא הוא וגם במסורת חשיב עליו במלאים:

נתן אברהם מתנות. אמרינן בחלק שם טומאה מסר להם. פי' שיכולים להזכיר שם המפורש בטומאת הגוף ומועיל להם ולא יזיק אותם. ואם ישראל מזכירו בטומאה לא יועיל לו ויזיק אותו. וקשה וכי צדיק כאברהם למד שם המפורש לרשעים להזכירו בטומאה. לכך פי' ה"ר יעקב בן ה"ר נחמן שם טומאה כמו שם השדים שמשביעים אותם באדוניהם הממונים עליהם לעשות להם רצונם ונקרא שם טומאה על שם רוח הטומאה כדאיתא בחגיגה הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. ותדע דה"פ שהרי מתנת חסר ועולה בגי' מתנ"ת הם להשבי"ע אד"ם לשד"ים יאמר לאדם להשביע לשדים. מהר"ם. וה"ר יעקב ממוט"רוייל אומר שם טומאה. כלומר למדם לקרות לע"ז שלהם שם מטומאה כמו פעור ומרקוליס שנקראו ע"ש שמטמאין אותם ומתחלה היו קוראים אותם בשם הקב"ה כדכתיב אז הוחל לקרא בשם ה':

ומשמע כל השומע שחבירו מחרפו:

ודומה. ודומם שאינו עונהו:

ומשא. שסובל כל מה שאומר לו:

חדד. העושה דבר זה זוכה להתחדד בתורה ולומר בה טעמים:

ותימא. כמו ולומר:

יטור. ולא עוד אלא שזוכה לשמור. נפיש מצות נפישי. וקדמה שניתנו מקדם מימים קדמונים: