הדר זקנים על התורה, בראשית כד:כב

ויקח האיש נזם זהב וכו' ויאמר בת מי את. לאחר ששאל לה בת מי את נתן לה ואין מוקדם ומאוחר בתורה כדכתיב בסמוך ואשאל אותה ואומר בת מי את ואשים הנזם על אפה והא דכתיב ויקח האיש נזם ה"פ לקחם ממקום שהם טמונים שם כדי שיהיו מזומנים בידו ושאל אותה ואח"ך נתן לה כך פי' רשב"ם. וה"ר בכור שור פי' שנתן לה הנזם קודם ששאל לה בת מי את ולא נתן לה אלא בשכר הטובה שעשתה לו להשקות הגמלים בלא ציווי. ואח"ך שאל לה בת מי את אולי ראויה לו להתחתן בה. וכששמע שהיא בת בתואל אז השתחוה. אבל כשספר להם הדבר אמר שבתחלה שאל בת מי את ואח"ך נתן לה הנזם והצמידים. וכשראה לבן הצמידים וכשמעו את דברי רבקה אחותו שבשביל שהשקתה הגמלים נתן לה רץ גם הוא לשמשו כדי להשתכר ולכך א"ל ואנכי פניתי הבית כלומר טרחתי הרבה בשבילך. וגם רץ כמו כן כדי שיראהו עיף ונופח בנשימתו כאדם שטרח ואליעזר ידע שמשקר כי כבר אמרה לו רבקה גם תבן גם מספא רב עמנו גם מקום ללון כלומר פנוי: