הדר זקנים על התורה, שמות כא:ז

וכי ימכור איש את בתו לאמה. פ"ה בקטנה הכתוב מדבר יכול אפי' הביאה סימנים אמרת ק"ו ומה מכורה כבר וכו' וה"ה דהוה מצי למימר טעמא דמיירי בקטנה מדאיצטריך לאמה למדרש מעשה ידיה לאביה. ואי אמרת מצי לזבונה. פשיטא דמעשה ידיה שלה. השתא זבוני מזבן לה. מעשה ידיה מיבעיא אלא הק"ו היה פשוט לו יותר:

לא תצא כצאת העבדים. הפשט שאינו יכול להכריחה לעשות מלאכתו בחוץ כמו שהעבדים יוצאים בחוץ לשאוב מים או לטחון. או שאר מלאכות בחוץ כי אם בבית כי כל כבודה בת מלך פנימה. ד"א לא תצא כצאת העבדים. כעבד כנעני שיוצא בראשי איברים. או אינו אלא כעבד עברי היוצא בשש וביובל. כשהוא אומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. מקיש עבריה לעברי וכו'. וא"ת וליפוק עבד עברי בסימנין מהיקשא דעברי לעבריה. י"ל דאין אדם רשאי למכור בנו ואפי' קטון ואי במוכר עצמו אין מכירת קטן כלום. ואם במכרוהו ב"ד אינו נמכר בגנבתו שאינו בר עונשין: