הדר זקנים על התורה, שמות טז:לה

ובני ישראל אכלו את המן. אבל אין כתיב אכלו את השליו מ' שנה עד בואם אל ארץ נושבת. והרבה הוצרך מקרא זה ללמדנו שלא תתמה על אשר אמרו מי יאכילנו בשר למה שאלו בשר הלא בכל בקר עולה השליו. לפי' קדם ולמדך מן השליו שלא היתה אלא לפי שעה. ואלו נאמר אכלו את המן עד בואם אל ארץ נושבת ולא היה מזכיר ארץ כנען. הייתי אומר שפסק המן מיד כשבאו אל ארץ סיחון ועוג. שגם המה נקראו ארץ נושבת. והרי לא פסק עד ממחרת הפסח כדכתי' וישבות המן ממחרת הפסח. לכך נאמר עד בואם אל ארץ כנען. מפי ה"ר יוסף קרא:

אכלו את המן מ' שנה. וא"ת והרי לא התחיל לירד עד ט"ו באייר. ופסק בז' באדר שמת משה. צ"ל שהמן שירד להם ביום שמת משה הספיק להם עד ט"ו בניסן. והעוגות שאפו מן הבצק הספיקו להם עד ט"ו באייר. וטעמו להם טעם מן: