הדר זקנים על התורה, שמות טז:יד

דק מחספס. לחם שנבלע באיברים. ברמ"ח איברים. כמנין מחספ"ס והיינו דכתיב לחם אבירים אכל איש. אל תיקרי אבירים אלא איברים. והיו מלאכי השרת אוכלים אותו. שנקראו אבירים והוא יורד לישראל ואוכלים אותו ולא היו צריכים לנקבים. עוד י"ל שנקרא מחספס. על שמגלה להם סתרים. כגון עבדי גנבת והוא אומר מכרת לי. המן מוכיח למי העבד דעומר של מן היה לו בשביל עבדו. כשסרחה אשה על בעלה היה משה דן על פי המן אם המן יורד לאביה הדין עמה. ואם המן יורד בבית בעלה הדין עמו. וזהו שייסד הפייט בכלכול להבדק: