הדר זקנים על התורה, שמות יא:ז

לא יחרץ כלב לשונו. אעפ"י שמלאך המות בעיר. כדכתיב כי אין בית אשר אין שם מת ואמרו מלאך המות בא לעיר כלבים צועקים אפ"ה לא חרצו לשונם. וכשאליהו הנביא בא לעיר שוחקים. לפי שנתן להם הנבלה מד' מאות נביאי הבעל שנהרגו בימיו בגלל כן סבורים הכלבים שמביא להם נבלה כשבא לעיר. ורבינו מנחם מיאו"ני פי' לא יחרץ כלב לשונו אע"ג דדרכו לצעוק בלילה לא חרצו כלל. ואף כי מקלות ישראל בידם. ומצרים שדרכם לישן בלילה צעקו. כדכתיב ותהי צעקה גדולה במצרים וזו היתה הרבותא: