הדר זקנים על התורה, דברים יב

אל המנוחה. כשיניח הקב"ה לכם. ואל הנחלה. כשתעברו את הירדן לרשת את הארץ:

רק את דמו לא תאכלו. כלומר אעפ"י שאני מתיר לך את הבשר שהיתה אסורה מתחלה ע"י פדיון איניני מתיר הדם והוא הדין לחלב שאינו מותר אלא נקט דם משום דאית ביה מילי אחריני:

כל ימיך על אדמתך. נראה הפשט שבארץ ישראל יש לישראל נחלה וללוי אין צריך נחלה כי יתנו עיניהם עליהם:

וזבחת כאשר צויתיך. אמר ה"ר יעקב מקורביי"ל כי כאש"ר צויתי"ך עולה בגימ' ר"ב אח"ד בעו"ף ור"ב שני"ם בבהמ"ה וחי"ה (הג"ה. יראה לי אברהם ממון דאין החשבון כתקנו רק שיהיה צויתך חסר ורוב מלא והנה כאש"ר צוית"ך בגימ' רו"ב אח"ד בעו"ף ורו"ב שני"ם בבהמ"ה ובהכי ניחא דכן כתיב בתורה צויתך חסר):