העמק דבר על במדבר ו:ה

כל ימי נדר נזרו וגו׳ עד מלאת הימם אשר יזיר לה׳ וגו׳. אריכות דברים הללו מלמדנו שיש הבדל בין נדר נזרו. היינו שאומר הריני נזיר סתם. בין אשר יזיר לה׳ שהוא אומר ה״נ חמשים יום או לעולם. היינו דל׳ יום חמור שנסתרים ג״כ. משא״כ אשר יזיר לה׳ אינו אלא אזהרה. אבל אינם נסתרים אלא ל׳ יום שיעור פרע:

קדוש יהיה. פי׳ הרמב״ם בה״נ ספ״ז דמש״ה נזיר מצורע מגלח שהרי בל״ז אינו קדוש [ואע״ג דביבמות ד״ה מפרש בגמ׳ הטעם משום שעשה דתגלחת דוחה ל״ת ועשה שישנו בשאלה. ס״ל להרמב״ם דלא קיי״ל הכי. והיא דעת הרי״ף שלהי מס׳ פסחים שהביא הירושלמי דהנשבע מן המצה כל השנה אסור לאכול בפסח. ואין עשה דוחה ל״ת ועשה]: