העמק דבר על במדבר לא:יט

מחוץ למחנה. אע״ג דט״מ מותר ליכנס למחנה ישראל. מכ״מ הרי ראוי להזהר שלא לטמא את חבירו והמון ט״מ כזה א״א להזהר בם ע״כ צוה משה שישבו חוץ למחנה ישראל. והראב״ע כ׳ בעבור הכבוד השוכן בתוכם. נראה דעתו דאז במדבר היו מוזהרים ט״מ ליכנס למחנה ישראל ג״כ. וכן ביארנו בפ׳ נשא. ומכ״מ לצורך ענין היו נכנסים גם אז. כמו שבאו טמאי מת לצעוק על הפסח. והכי אי׳ בפסחים דס״ז דמת מותר ליכנס למחנה לוי׳ מדכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו. עמו במחיצתו ומשה לוי הי׳. ובזבחים ד״ס אי׳ דבשעת מסעות זבים ומצורעים מותרים ליכנס. מבואר דט״מ היו מותרים אפי׳ בשעת חני׳. אלא זה הי׳ רק באיזה צורך. אבל בל״ז לא נכנסו אז אפי׳ ט״מ:

אתם ושביכם. אע״ג שבשעת הרג רב היו גוים ולא נטמאו. ועתה שנתגיירו שוב אין כאן מת וחלל. מכ״מ ודאי נוגעים בחרב שהוא כחלל. מש״ה טעונים הזאה גו״ז. ומכאן מוכח דלא כהרמב״ן פ׳ חקת שכ׳ דנוגע בחרב אינו טעון הזאה כלל. אלא ודאי טעון גו״ז רק שאין כהן מוזהר ע״ז ואין הנזיר מגלח עליה: