העמק דבר על במדבר ג:טו

פקוד את בני לוי. כאן לא כתיב שאו את ראש. וידוע הטעם ברבה. ולדברינו לעיל א׳ ב׳ אין כאן שנוי. דכאן לא מיירי בראשים אלא במנין אנשי השבט מש״ה כתיב פקוד כמו שם תפקדו:

לבית אבותם למשפחותם. הקדים לומר בית אבותם. דיחס שם אביהם גרם להם כמבואר ברבה במנין ב״ג. והנה לא הזכיר כאן שיהיה במספר שמות. משום שלא היו יראים מנגף כדאיתא בב״ב ד״ח רבנן לא צריכי נטירותא שנא׳ ולי מה יקרו רעיך אל וגו׳ אספרם מחול ירביון מ״ק אילימא כו׳ אלא אספור למעשיהם ש״צ כו׳ ומה חול מגין על הים כו׳ הבינו חז״ל בזה המקרא שני פירושים. חדא אספרם היינו מעשיהם שהרי בשביל זה כל אחד שקול נגד הרבה וא״כ נעלם מספרם. שנית. אספרם. אספור את ראשם ואיני ירא מנגף. כי מחול ירביון מה חול מגין על הים כו׳. והלוים היו ריעי הקדוש ב״ה כ״י: