העמק דבר על במדבר כז:יט

והעמדת אותו וגו׳. העמדה זו היא לשררות עליהם. ומכ״מ אינו אלא עבדות שמוכרח לעבדם במה שמשתרר עליהם. מש״ה כתיב בלשון והעמדת אותו לפני. באותו לשון דכתיב להלן כ״א שמראה על טפילות. היינו משום שבאמת השררה ג״כ הוא טפילות:

לפני אלעזר הכהן. הוא בעניני עבודת המשכן. שיהושע הי׳ כעין מלך כמבואר ברמב״ם פ״א ה״ג מהל׳ מלכים. ושם פ״ג ה״ח דלהכי כתיב כל איש אשר ימרה את פיך יומת. והכי אי׳ בסנהדרין דמ״ט. ומלך שררותו גם בבהמ״ק שהרי בירושלמי מפרשי הא דתמיד קרב בד׳ שעות הי׳ בימי שלמה ומשום שהיו המפתחות ברשותו. ובמדרש איכה אי׳ שהי׳ ינאי המלך מזהיר את הכה״ג שלא יקריב נדבות ביום שהוא הקריב:

ולפני כל העדה. היינו בהנהגת הדור:

וצויתה אותו לעיניהם. פרש״י בני טרחנין הם כו׳ והקשה הרמב״ן שזה אינו ראוי להגיד בפני כולם. ולק״מ דבפני כל העדה. היינו סנהדרין כמו במקרא כ״א וכל העדה שהוא סנהדרין. וא״כ כשצוה אותו ע״ז. כש״כ שהגיע להם לדעת לסבול את הצבור כאשר ישא האומן את היונק אפי׳ הוא מטריח. מיהו גם זה שכ׳ הרמב״ן אמת שנכלל בזה הצווי שאר דברי מוסר ג״כ השייך להנהגת הכלל. וע׳ להלן כ״ג: