העמק דבר על במדבר כג:יז

ויבא אליו. לא כתיב כאן וישב אליו כמו בראשונה. דלשון וישב משמע להחזיר השליחות לבעליה. אבל כאן נתעכב כמעט ולא רצה לדבר. עד שאמר בלק מה דבר ה׳. מש״ה כתיב ויבא אליו ללמד שרצה כאן לעבור את פי ה׳ שלא להגיד דבר ה׳:

והנו נצב על עולתו ושרי וגו׳. בראשונה כתיב והנה נצב על עולתו הוא וכל שרי מואב. דבפעם הראשונה היה הקרבן בשביל בלק ובלעם. והיו שניהם נצרכים לעמוד עליהם. ובאשר בלעם לא יכול לעמוד ע״ג העמיד השרים שמסר בלק אליו לחברתו ולכבודו וא״כ עמד בלק ושריו ושרי בלעם אבל עתה לא היה אלא בלק המקריב מדעת עצמו. מש״ה לא היה לבלעם לעמוד עליהם. ע״כ לא העמיד את השרים שלו. וכתיב והנו. הוא בלק עומד ושרי מואב שהיו עמו. ולא כל השרים. היינו משום שחסרו שרי בלעם: