העמק דבר על במדבר כ:כז

כאשר צוה ה׳. הוא מיותר והכי מיבעי ויעש משה כן. מש״ה פרש״י אע״ג שהדבר קשה לו לא עיכב וא״כ מפרש כאשר. תומ״י שצוה ה׳. וכמש״כ בספר בראשית י״ב ד׳ אכן לפי הפשט משמעות צוה כאן כמו בכ״מ שהוא דברי קבלה. שאע״ג שדבר ה׳ קח והעל דמשמע בע״כ אם לא ירצה. מכ״מ היו דברים בעל פה שידבר רכות ופיוסים שיתרצו מעצמם לעלות. וכן היה:

ויעלו וגו׳. ברצון פשוט בלי שום סירוב והיינו חסידות של אהרן דכתיב ביה תריבהו על מי מריבה. שבאמת לא היה על אהרן לישא אשם על המרות פי ה׳ אחר שלא מצא משה כח לתורה ותפלה באותה שעה. מה היה לו לאהרן לעשות לבדו אבל הוא בחסידותו לא התרעם כלל על רצון ה׳ מאיזה טעם שיהא:

לעיני כל העדה. הכל הביטו על הפלא הלז. שראו שלשה גדולי הדור עולים על ההר ולא ידעו מה ומכש״כ שראו אהרן הולך בבגדי כהונה שאסור לצאת בהם מן המשכן משום כלאים והבינו שיש בזה ענין נעלה בדבר ה׳ והביטו לראות מה יהי׳ מזה: