העמק דבר על במדבר יט:כ

ואיש אשר יטמא וגו׳. לעיל כתיב העונש בטומאת מגע במת שלם החמור. ועתה חזר ופירש דה״ה בטומאות הללו:

מתוך הקהל. בשעה שהוא עם הקהל. דהיינו בשעת ראיית פנים בעזרה. והיינו דמסיים כי את מקדש ה׳ טמא. ולולי קבלת חז״ל היה נראה שיש נ״מ בין קדושת משכן שהוא לשעה לקדושת מקדש שהוא קדושת עולם. דבמשכן באמת אינו חייב אלא על מגע מת שלם. אבל קבלת חז״ל במס׳ שבועות פרק ב׳ אינו כן. מיהו מכ״מ כבר נתבאר בס׳ ויקרא פ׳ קדושים ובכ״מ שאע״ג שלמדין מג״ש זמ״ז. מכ״מ אינו דומה העונש הבא מג״ש למפורש בתורה: