העמק דבר על במדבר יח:ה

ושמרתם וגו׳. זה המקרא מדבר בשמירת העבודה עצמה. ואינו נמסר ללוים כלל רק לכהנים. והנה יש שני פסולי עבודה. פסול טומאה וזה הפסול המזבח מרצה כידוע לפי הלכותיו. וא״כ לא מיקרי משמרת המזבח אלא משמרת הקדש. אבל שאר פסולי המזבח שאין נרצה מקרי משמרת המזבח שהרי גנאי למזבח להעלות עליו דבר חול שאינו מרוצה:

ולא יהיה עוד קצף וגו׳. כאשר יהיה הקרבנות משומר בקדושה כראוי. אז לא יהיה קצף וגו׳. דטומאת מו״ק מעכבים הרצון והכפרה מכל הקרבנות ומש״ה הרבה הכתוב כפרות על טומאת מו״ק. ואי׳ בזבחים פרק א׳ דראוי היה להקריב בכל שעה אלא שחיסך הכתוב. ושם מיירי בשעירי צבור. והוא משום עון טומאת מו״ק דבהעדר שמירה מטומאת מו״ק אין כפרת כל קרבן מרצה ומועיל. וכענין דכתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. כך מכל משמר ההכרח לנצור קדושת המקדש וקדשיו כי מזה תוצאות כל תועלת קרבן: