העמק דבר על במדבר יח:ל

בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים וגו׳. דקודם שנתרם תר״מ והרי הוא טבל. אינו דומה לטבל חולין. שהרי יש בו איזה קדושה כמש״כ דמעשר טבל קדוש מטבל סתם. אבל לאחר שנתרם תר״מ את חלבו כדין. אז המשויר כשאר דגן חולין ממש. לסחורה ולכל צרכי ב״א. ולא כתרומה לכהנים. דאע״ג שהן ממון כהנים מכ״מ אינם עומדים אלא לאכילה ושתיה וסיכה ותנן בשביעית פרק ז׳ שאין נושאים ונותנים בתרומה. משא״כ במעשר ה״ה כדגן מן הגורן שהרי הוא חלקם בארץ. והיינו דדייק המקרא ונחשב ללוים. והאי ללוים מיותר שהרי מדבר עמם. ונחשב לכם מיבעי. אלא הוא טעם דבשביל דזה חלק הלוים בארץ מש״ה נחשב להם כתבואת גרן ויקב: