העמק דבר על במדבר יז:יא

קח את המחתה וגו׳. לא היה ע״פ הדבור אלא ע״פ ידיעה ממלה״מ שקטרת מועיל למגפה ר״ל. ואע״ג שנעשה בזה איסור להוציא לחוץ וגם ה״ה קטרת זרה. מכל מקום הרי פקו״נ דוחה הכל. ויבואר עוד לפנינו:

ותן עליה אש. לשון עליה משמעו מלאה. דלא כתיב ותן בה כמו בספר ויקרא י׳ א׳ ולעיל ט״ז ז׳. ולפי הענין לא נצרך למלאות גחלי אש ויבואר לפנינו:

ושים קטרת והולך מהרה וגו׳. פי׳ בת״י ושוי קטרת בוסמין על אשתא. היינו אצל המזבח כדכתיב אח״כ והולך מהרה וגו׳. ולצורך הענין היה די אם יתן את הקטרת על האש בבואו לשם. וכמו שעשה אהרן באמת כמו שיבואר אבל משום שהיה באיסור אלא פקו״נ דוחה וכל שאפשר להקל האיסור עדיף. משום הכי צוה משה שלא יתן בחוץ שיהי׳ איסור כרת. אלא יתן בפנים ולא יהא אלא איסור הוצאה וקטרת זרה. והתחכם עוד שלא יתן על האש בידים קטרת זרה אלא יתן את הקטרת מצד הגחלים היינו בעת שימלא במחבת הגחלים לא ינענע המחבת להשוות הגחלים על כל המחבת. אלא יהי מלא מצד שֶמִלֵא. ובצד השני יהי׳ ריקן וצוה שישים הקטרת בצד השני. ומשום הכי לא כתיב ושים עליה קטרת. וממילא בריצה מעל המזבח יגיעו הקטרת אל האש ויהי נקטר בגרם בעלמא: