העמק דבר על במדבר טז:ה

וידע ה׳ וגו׳. באשר ידע משה שבלבם על כהונה ועל לויה. ועוד מה שבלב קרח על נשיאת אליצפן. ע״כ השיב משה שלשה דברים:

וידע ה׳ את אשר לו. היינו לוים שנאמר בהם מי לה׳ אלי. וכבר ביארנו שם. שהם מייחדים מעשיהם אך לשם שמים ולכבודו ית׳:

ואת הקדוש. היינו קדושת העבודה:

והקריב אליו. מכבר בעת בריאת שו״א בטבע היצירה כך הוא נשמת אהרן מסוגלת לכהונה. ונשמת הלוים להיות נבחרים לשמו. אלא שהגיע ע״י גלגולי מעשה העגל להתגלות הענין וע׳ להלן י״ז י״ט מש״כ שם:

ואת אשר יבחר בו. היינו לנשיאות. שדרך להתחלף. אבל לא כרצון בני האדם אלא אפי׳ ריש גרגותא משמיא מוקמי לה. והוא ית׳. יקריב אליו. בכל דור ודור. ואמר על כל אלה בקר. אין פי׳ מחר דוקא אלא משמעו שיגיע עת אשר יהיה הדבר ברור לכל. ומכונה בשם בקר שהיום מבקר ומוכיח כל דבר על מכונו והיה זה ברוה״ק כי ללוים עוד לא הגיע הבחינה למחר עד שהגיע דבר המטות: