העמק דבר על במדבר טז:טו

ויחר למשה. נצטער הרבה ואינו מלשון כעס. וכמש״כ בספר בראשית ל״א ל״ה ל״ו:

אל תפן אל מנחתם. פרש״י מנחות התמידים. אינו עפ״י הגמ׳ בחגיגה דף ו׳ שמשעת מרגלים לא הקריבו תמידים כלל. וא״כ לא היה מנחה. והנראה ע״פ מש״כ ריש ספר ויקרא דלהשחתת המדות הבאה ע״י אחת מארבע מרות שנתקלקל. באה מנחה לכפר ולרפא חולי המרה ומה שנתעות בשעת החולי. וכענין האמור בשאול אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה. ובמלאכי ג׳ וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה׳ וגו׳ מאין פנות אל המנחה יע״ש. ואמר משה שאם יביאו מנחה לכפר על דברי עזות כ״כ שדברו בשביל כעס ותרעומת עלי:

אל תפן אל מנחתם. כי לא מחמת כעס ומכאוב לב הגיע להם זה העון. שהרי אין להם על מה לכעוס שהרי לא חמור אחד מהם נשאתי. לפי הפשט מנהגם היה שהמשתרר עה״צ ינשא על הסוס כלשון המקרא בקהלת ראיתי עבדים על סוסים ושרים וגו׳ אלמא דראוי להיות להיפך אך גם המשרת את אדוניו בדרך נותנים לו חמור. ואני לא לבד שלא לקחתי סוסו של א׳ מהם אפי׳ חמור לא לקחתי לרכוב :

ולא הרעתי את אחד מהם. להתכבד בקלון מי מהם שיהא גורם כעס המביא לידי עזות בלי דעת. אבל המה אינם בכעס כי אם עזי נפש ברצון וא״כ אין ראוי שיקובל מנחתם לכפרה ע״ז: