העמק דבר על במדבר טו:לא

כי דבר ה׳ בזה וגו׳. לתנאי בסנהדרין דס״ד ובכ״מ דמיירי בע״ז. משמעו שעושה המצות לשם ע״ז. ובזה הוא מבזן. ומפר מצות ה׳. ורבי בשבועות דף י״ג מפרש כמשמעו שהוא פורק עול המצות שאין בהם ממש. או מגלה פנים וה״ז מבזן שעושה בהם כמו שלבו חפץ:

עונה בה. הדרש פרט לכשעשה תשובה ולפי הפשט הוא עפ״י דאי׳ בר״ה דף י״ז אבל המינין כו׳ נידונין לדורי דורות גיהנם כלה והם אינם כלין. מבואר מזה דשאר חייבי כריתות אינן לעולם אלא לעת כפי חומר העבירה. וגם אינו דומה חייב כרת א׳ למי שעבר כמה עבירות של ח״כ. והכל במשפט צדק של שופט צדק סלה. אמנם לא ידח נדח לעולם אבל המינין וכו׳ כריתותם לעולם וזהו פשטא דקרא הכרת תכרת ומ״מ עונה בה אין חלאת העון יוצאת מנפש החוטאת: