העמק דבר על במדבר יד:ל

אם אתם וגו׳. חזר וגזר. וכן בסמוך ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה. ואינו כפל ח״ו. אלא פנה עוד להכת שלא רצו למות ותלונתם היתה שאין רוצים ליכנס לארץ. ולהיות משועבדים עי״ז לעול מ״ש ועבודתו. אלא טוב להם להיות ברשות עצמם ובמקום אחר. להם השיב אם אתם תבאו וגו׳ לשכן אתכם בה. ולא אמר להביא אתכם אליה אלא לשכן אתכם. דמשמעו שתהא שכינתי עמכם בשכונתכם בה. ובשביל שאתם לא חפצתם בזה ע״כ לא תבאו כלל אל הארץ:

כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. הוציאם מן הכלל הפקודים. וגם מכלל העדה המלינים. אף על גב שהם גרמו בתשובתם להתלונן יותר במה שהודיעו שהקב״ה רוצה שיהיו מושגחים כל אחד במלחמה לפי מעשיו כמו שביארנו בדבריהם כי לחמנו הם. ומש״ה הוסיפו כל העדה סרה ורצו לרגום אותם באבנים. וביחוד הוסיפו בדבריהם אלו להתלונן אותה הכת שקשה היה עליהם עול מ״ש והשגחתו ית׳ לפי המעשים אפי׳ בפרנסה. והנה באו יהושע וכלב והוסיפו כי כן יהי׳ אפי׳ בעת מלחמה וכבישת א״י. וא״כ היו יהושע וכלב גורמים להוסיף תלונה. מש״ה הודיע הכתוב כי המה יצאו מן הגזירה. שהרי הודיעו האמת ושכך רצון ה׳. ובשביל שהיה מקום לחשוב שזו הכת ילכו לעצמם ולהיות ברשות עצמם. ע״כ חזר ופירש ופגריכם אתם וגו׳. אמנם עד שהגיע לזה פירש הקב״ה שאין הגזירה הלז על הבנים: