העמק דבר על במדבר יא:כח

ויען. בקול רם. [כמבואר בסוטה דל״ב ב׳ דעני׳ משמע בקול רם. וע׳ בס׳ בראשית י״ח כ״ז ובס׳ שמות ב׳] צעק מעומק לבבו ע״ז:

אדני משה כלאם. אמרו בסנהדרין ספ״א משום דהוי כמורה הלכה בפני רבו. וכבר הזכיר הרמב״ן דוגמא במגילה די״ד ב׳ ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנבאה חולדה ומשני חולדה קרובת ירמיה היתה ולא היה מקפיד עליה. והענין דאע״ג שרוח היא חלה על האדם. ואח״כ כאש עצור בלבבו להגיד דבר ה׳ מכ״מ לא חלה נבואה אלא מתוך הכנה לזה. והכנה זו אסורה במקום רבו. אם לא בפניו וברשותו כמו שהיו בני הנביאים בימי שמואל ואליהו או חוץ לג׳ פרסאות שגם הוראה שרי. מש״ה היה כאן חשד שהכינו עצמם לקבל שפע נבואה גם בלי האצלה ממשה: