העמק דבר על במדבר א:ג

כל יוצא צבא בישראל. כל אדם יש לו צבא עלי ארץ. אבל יש אשר צבא שלו רק בביתו על בניו. באומנתו וכדומה. ובלוים כתיב ג״כ כל הבא לצבא. שזה הי׳ עסק שלו לשאת משא הקודש. אבל משונה הוא צבא איש מלחמה בשני דברים. חדא שאינו יכול לשמור צבאו שיהא רק בעירו. דמוכרח הוא לצאת אל המקום אשר רוח הענין נושאו וכמש״כ בס׳ בראשית מ״ט ט״ו. שנית שאינו יכול לשמור צבאו כי אם בצרוף חברים הרבה. דאפי׳ הגבור כ״ז שהוא בעצמו אינו יכול לעמוד במלחמה אם לא בדרך פלא כמו שמשון. והיינו שביאר הכתוב שלא נמנו אלא אנשים שהיו יוצאי צבא. היינו צבא מלחמה. ובישראל בקרב אחיו. ומי שלא מצא בעצמו שהוא מזורז למלחמה לא הי׳ נמנה והי׳ בכלל טפלים. ומש״ה הי׳ הצווי שיהיו מבן עשרים שנה ומעלה. דבן כ׳ לרדוף. היינו מלבד כחו יכול לרדוף בזריזות ובקלות. וזה נדרש למלחמה:

תפקדו אותם לצבאותם. שיהא משמש ועומד בצבא שלו מה שראש השבט יפקוד עליו לפי טבע שבטו. ועיין להלן ב׳ ל״א: