העמק דבר על במדבר א:יט

כאשר צוה וגו׳. כולו מיותר. ובא ללמד דאע״ג שהיו כמה ראשים בלי שום שנוי מאז שהיו מנין הראשון. ולא הי׳ צריך למלאות החשבון ולמנות מחדש. מכ״מ אחר שצוה ה׳ את משה משום הטעם של החסרון כמש״כ. נעשה מצות עשה אפי׳ למי שלא הי׳ לו אותו טעם. ומנה את הצבא שלו. וכמו לדורות כך הוא שגם בבטל טעם המצוה לא בטל המצוה אלא נעשה חק כמש״כ בעשרת הדברות ובס׳ ויקרא כ״ה ל״ז. כך מצוה שבאה לשעה נעשית לחק באותה שעה. כלשון הגמ׳ ערכין ד״י ואי ס״ד תקיעה תרועה תקיעה חדא היא אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה. הרי נחשב תקיעות שבמסעות שלא הי׳ אלא לשעה למצות עשה. כך נעשה המנין באותה שעה למ״ע מבלי לדעת הטעם אלא לחק: