העמק דבר על ויקרא ח:לה

ופתח אהל מועד וגו׳. הוא אזהרה בפ״ע. דלבד שהזהיר על הישיבה בשעת הקרבה הזהיר לישב בכל יום מז׳ הימים יומם ולילה. ופליגי בירושלמי שם אי צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום או מכיון שמסר יום ללילה דיו. ומפרש המקרא טעם לישיבה זו:

ושמרתם את משמרת ה׳. כבר ביארנו בס׳ בראשית כ״ו ה׳ דהכתוב קורא לימוד תורה שבע״פ בעיון משמרת באשר הוא משמרת שקבע הקב״ה בעולם. והזהיר כאן דבשעה זו יעסקו בתורה לדעת איך לעשות עבודתם. ולא יהיה אח״כ שגגת תלמוד העולה זדון. וזהו פי׳ ולא תמותו. שלא תתחייבו חובת מיתה ב״ש בעבודת המזבח בלי שום לב :

כי כן צויתי. אע״ג שלא באה אזהרה זו בפ׳ דמלואים בסדר תצוה מ״מ נצטויתי בע״פ. ולפי הפשט היה בקבלה אזהרה לאהרן ולבניו. אבל בת״כ אי׳ ע״ז והרי דברים ק״ו ומה אם מקיים דברי בשר ודם המקום מקבלו המקיים דברי המקום על אחת כו״כ. משמע דהת״כ מפרש דאזהרות הללו לאהרן לא היה דבר ה׳ למשה. מדלא כתיב בפ׳ דמלואים אלא משה הזהיר לאהרן ולבניו מטעמים שביאר. ועל ישיבה דיומם ולילה אמר כי כן צויתי. משה הוזהר בקבלה לשמור שחרית וערבית בשנון תורה ובא בזה להזהיר לאהרן ולבניו שיעשו ג״כ לשמור את משמרת ה׳ כמוהו. וכמו שהזהיר המלאך את יהושע כה״ג אם את משמרתי תשמור: