העמק דבר על ויקרא ח:י

וימשח את המשכן וגו׳. לא נתבאר עיקר משיחה במשכן וכליו אלא ביום השמיני לבד. וגם עיקר הזאה על המזבח בשמן המשחה לא נזכר בפ׳ תצוה כלל וכבר העיר רש״י בזה. ומש״כ הרמב״ן תמוה. שעירב פסוקי דשבעת ימי המלואים עם פסוקי דשמיני ובאמת לא נזכר בשבעת ימי המלואים משיחת המשכן ומשיחת הבנים כלל אלא משיחת אהרן כדין כה״ג שטעון גם לדורות משיחה שבעה. וגם במעשה לא נמשחו הבנים אלא ביום השמיני וא״כ מנ״ל למשה משיחת המשכן בז׳ ימי המלואים. אלא שלמד מדכתיב בצווי במזבח ומשחת אותו לקדשו. ופרש״י שם בשמן המשחה. והנה כתיב שם אחר זה שבעת ימים תכפר על המזבח והוא מיותר שהרי כבר כתיב ופר חטאת וגו׳ אלא קאי ג״ז על השמן שמלבד המשיחה יהיה כדין כפרה שהוא בדם בהזאה. כך יהי בשמן. וא״כ היה ראוי לכתוב ומשחת אותו שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו. ואמאי כתיב לקדשו בינתים אלא ללמד דמשיחה לאו במזבח לחוד אלא כל דבעי קידוש טעון משיחה בשבעה ימים. ורק כפרה שהוא הזאה בשה״מ אינו אלא על המזבח. וכ״ז מרומז במקרא אבל אינו מפורש ונדרש לקבלה בע״פ והיינו דכתיב בסוף כאשר צוה וגו׳: