העמק דבר על ויקרא ו:יג

זה קרבן אהרן ובניו וגו׳. כבר דקדקו חז״ל ברבה על זה הלשון. ונראה דמצינו דבמנחת חביתין נכלל כל ד׳ מנחות של יחיד. מתחלה היה עשרון סלת. ואח״כ היא מורבכת ואח״כ היא מעשה מאפה תנור ואח״כ היא מעשה מחבת. ואמר הכתוב אחר פ׳ וזאת תורת המנחה שכולל כל הד׳ מנחות וזה מעשה מנחות כולם היא קרבן אהרן ובניו ובדרך דרוש יש להבין טעם שצוה הקב״ה על הכהנים להביא בכל יום מעין ד׳ מנחות. דכבר ביארנו ענין ד׳ מנחות הללו בא לכפר על השחתת מדות ב״א בקלקול א׳ מד׳ מרות. והנה עבודת הכהנים בישראל להיות על פיהם כל ריב היינו שעליהם לראות שלא יהא ריב בין אדם לחבירו ולתקן כל משחתם של ישראל כמו שביארנו לשון המקרא בפ׳ שופטים. וא״כ צריכים המה הכהנים כפרה על עצמם במה שמזדמן בישראל השחתת המדות והחולי הבא עי״ז מש״ה מביאים קרבן כולל הכל:

אשר יקריבו לה׳. דאע״ג שמנחת חביתין שכה״ג מביא בכל יום הוא מכיסו של כה״ג. ומצוה בכל קרבן יחיד שיעסקו בו בעלים וכמו שכתבנו לעיל בפ׳ פר העלם דבר של כה״ג. אבל חביתין אינו כן אלא כהנים הדיוטים מקריבים לכתחלה ומש״ה אשר יקריבו לה׳. דמתחלה מביא כה״ג בשביל כולם. תדע שהרי גם בשעה שכה״ג מת אינו בטלה כדאי׳ במס׳ מנחות דנ״א הרי דהיא מנחת כל הכהנים:

ביום המשח אותו. ביום שהוא מתגדל ע׳ להלן ז׳ ל״ה. ונכלל בזה כה״ג בכל יום שהוא מתגדל על אחיו הכהנים. וכהן הדיוט ביום הראשון שנתגדל להיות כהן לפני ה׳: