העמק דבר על ויקרא ה:ב

בכל דבר טמא. נגעי בגדים או בתים שאינו מפורש במקרא וא״א לטעות דבכל דבר טמא נכלל אפילו מאכל טמא מגע. דמדאיצטריך לכתוב או בנבלת וגו׳ מבואר דאוכל טמא מגע לא:

או בנבלת חיה טמאה. אין לפרש טמאה לאפוקי טהורה שנתנבלה. דמאי נ״מ הרי טומאתם שוה אלא משמעות טמאה שמצד הנבלות היא טמאה היינו טהורה שמתה. וטמאה אפי׳ נשחטה כמבואר להלן י״א כ״ו. לאפוקי טהורה שנשחטה שנבלתה אינה טמאה ועדיין ק׳ אמאי הוצרך הכתוב לפרש טמאה. פשיטא דבשר שהיא כשרה לאכול אינו מטמא. ונראה דבא לאפוקי טרפה ששחטה שאסור באכילה ומטמאה במוקדשין כדאיתא בחולין דע״ג א׳. ואינו מדרבנן גמור כפרש״י אלא מרומז בקראי. מכ״מ אין חייבין עליה בטומאת מו״ק. ומכאן למדו זה הדין:

ונעלם ממנו והוא טמא. שלא ידע בשעת מגע שהיא מטמאה. והנה באמת הוא טמא:

ואשם. ועשה עבירה בזה שנטמא. ובא בקבלה שהוא טומאת מו״ק דוקא: