העמק דבר על ויקרא ה:יא

והביא את קרבנו אשר חטא. בעשיר ודל כתיב את אשמו דמשמעו כת״א חובתי׳ דחב ובדלי דלות כתיב קרבנו אשר חטא. דבעשיר כל הכפרה הוא הקרבן ובלא הקרבן היה חייב בשלמות. אבל דלי דלות דקדוקי עניות מכפר הרבה ורק מכ״מ חייב קרבן. ומש״ה כתיב שם וכפר עליו הכהן מחטאתו. וכאן כתיב על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה. וכבר דרשו ע״ז בת״כ. ולפי דברינו שמה הקרבן מכפר על עיקר העון ולא על הכל והיינו מחטאתו אבל כאן הקרבן מצטרף לשיח העני כי יעטף על הקרבן מש״ה מכפר הכל. וגם לא נשאר בידו כ״א זה העון ושארי חטאותיו כבר נתכפר: