העמק דבר על ויקרא כו:לח

ואבדתם בגוים. ומחמת זה תהיו אבודים בקרבם. מלשון תעיתי כשה אובד. היינו אין איש מגדולי האומות משגיח לחמלה ולקרבם כפי טבע המלכות לקרב הגולים בם. אבל אתם תהיו מבוזים מחמת שיראו אותם רודפים זא״ז. וכך המדה נותנת שמי ששונא את הבריות הכל שונאים אותו. כדאי׳ בשבת דקל״ט כל שאינו מרחם עה״ב כו׳ וע״ע מש״כ לעיל י״ט ט׳. בבאור הגמ׳ בהוריות די״ג מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע:

ואכלה אתכם ארץ איביכם. דטבע ארץ אחרת למי שאינו רגיל באוירה ובטבע גידוליה להזיקו ולאכלו. ונדרש עצות להציל מרעה זו. ודרך המלוכה שגולים שם להיות מגן ומחסה על הגולים. ולחקור אחר עצות לזה אבל בהיות ישראל אבידה שאינה מתבקשת ואין המלך וראשי המדינה נותנים לב על הנבזים בעיניהם ממילא