העמק דבר על ויקרא כה:כז

וחשב את שני ממכרו. אשמעינן דלא נימא שאין זה חשבון צדק. דהנותן מעות על שכירות שדה מכמה שנים אינו חושב בשוה הנאת שנה ראשונה דמיקרבא הנייתא לשנה שניה ואילך. וא״כ כאשר נתן מתחלה מזומנים על שש שנים היה חשבונו על שנה ראשונה סך יותר ועל שנה שניה פחות מעט וכן הלאה. וכשדר בה ומשתמש בשדה ארבע שנים היה עולה עה״ד שא״צ להחזיר עבור שתי שנים הנותרות כ״א מעט מש״ה אשמעינן שיהא חשבון כל השנים בשוה. והטעם הוא דבאמת יוכל הקונה לומר שגם בל״ז היה מחויב להלוות לו באופן שיהא בטוח וזה הקנין הוא משכון בטוח ושנה המאוחרת שוה אצלו כמו הראשונה והרי הוא מוחזק בקנינו וא״א להוציא מידו בחשבון ספק: