העמק דבר על ויקרא כד:ו

ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת. לפי טוהר הלשון היה ראוי לכתוב ושמת אותם לשתי מערכות שש למערכת. אלא בא ללמדנו על הא דתנן לא סדור הקנים דוחה את השבת. ולכאורה הוא פלא. דאע״ג שאין לחוש לעפושי ביום השבת מכ״מ איך אפשר לעקור מצות מערכות בשביל טורח שבת במקדש אם לא שהיה בזה רמז במקרא והיינו דמשמעות לשון ושמת מתפרש בשני אופנים. א׳ תחלת שימה ועשיית הענין בשום לב היכן שנצרך לכך. וע׳ מש״כ בס׳ במדבר י״ז י״ב. ב׳ גמר התיקון על מתכונתו כמו וישם את הבדים ס״ס שמות ובס׳ במדבר ושמו בדיו ע״ש. וה״נ פי׳ ושמת אותם ביום הראשון תשובו לתקן הלחם על מתכונתם. ובזה מדויק לשון הכתוב ושמת אותם שתים המערכות אותם שתים מערכות שנעשה תמול בשבת תשים אותם היום ביום א׳. וכן שש המערכת שהיה תמול תשים אותה ביום אחר על מתכונתה. ומזה למדו חז״ל שיש לגזור מוקצה במדינה או טורח על חנם. [וכבר ביארנו בהע״ש שאי׳ קל״ז שכל גזרות חז״ל יש להם עיקר בתורה אלא שלא פירשה ומסרן לחכמים. וכמה גזרות שגזרו חז״ל במדינה היה אסור במקדש מה״ת כמש״כ שם אות א׳ ואות י״ט בס״ד]:

על השלחן הטהור. בעוד כח השלחן בטהרתו אז מגיעים לתכליתו משא״כ בסוף בית שני שנתקלקל כח השלחן בעון הדור לא הגיע המצוה לתכליתו שלא נאכל כזית לכל כהן כפי המצוה וכדאיתא רפ״ד דיומא: