העמק דבר על ויקרא כד:כא

ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. עוד נ״מ בין הכאה דבהמה לאדם. דבהכאה לבהמה ישלם תומ״י כמה הוא נישום בשוק ואין לב״ד לחוש שמא תמות לאחר כמה ימים מחמת הכאות אלו ויהי ההיזק מרובה דמכ״מ היה לבעליו למוכרה ולקבל דמי הבהמה בשעת ההיזק. [ואפילו למש״כ התוס׳ ב״ק ד״י דכחש בשעת העמדה בדין דלא שיימינן כמו שהיה שוה בשעת הכאה כ״ז שהיא בחיים. מכ״מ יותר משעת העמדה בדין לא חיישינן כלל] משא״כ מכה אדם חובשין אותו ואם ימות מהכאות אלו יומת. וכדאי׳ בכתובות דל״ג שחובשין אותו ואי מיית קטלינן ליה: