העמק דבר על ויקרא כב:יא

קנין כספו. שתלוי אך בכספו לאפוקי ע״ע אע״ג שגופו קנוי מכ״מ הרי הוא יוצא גם בשש וביובל. ואינו תלוי בכספו לחוד. ה״ז כמו שכיר:

הוא יאכל בו. ממנו מיבעי אלא בו משמעו הפסולת שבתרומה שעבד אינו אוכל לחם בעליו כמש״כ בס׳ בראשית מ״ז נ״ד וע׳ להלן כ״ה ו׳:

ויליד ביתו. היינו עבד עברי שניתן לו שפחה כנענית דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה. ביאר הכתוב שלא נימא דלענין תרומה הולך אחר אביו שהוא ישראל מש״ה הוסיף דאפילו יליד ביתו:

הם יאכלו בלחמו. הוסיף שיאכל בלחמו ממש באשר הוא מזרע ישראל ואינו מגושם כ״כ כמו קנין כסף ע״כ יאכל בלחמו: