העמק דבר על ויקרא כא:ו

קדשים יהיו לאלהיהם. קדושה הוא פרישות מאנשים לשם ה׳. בכל ענין שמתקדש ש״ש עי״ז שנוהגים כך היינו שיהיו מצוינים במדות טובות ובצניעות וכדומה לאפוקי שלא יהיו מובדלים מאנשים בדבר שאין בזה קידוש ש״ש ואין זה אלא גאוה והתרברבות :

ולא יחללו וגו׳. אם לא יתנהגו במדות מצוינות כפי הראוי לכהנים אע״ג שאינו עון באמת וכדאי׳ ביומא דפ״ו א׳ היכי דמי חה״ש כו׳. כן הוא בכהן יהיה חילול ש״ש בדבר:

כי את אשי ה׳ לחם אלהיהם הם מקריבים. מש״ה נקרא שם ה׳ עליהם ביותר. והנה שתי פעמים מכונה בפ׳ זו הקרבן בשם לחם אלהים. בזה המקרא ובסמוך וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב. והענין הוא דבס׳ במדבר כ״ח ב׳ במקרא את קרבני לחמי. הסברנו פי׳ לחמי שהוא בשתי משמעות. א׳ שהוא כ״י מתחבר עם בני אדם המוכשרים לזה. ב׳ לחם שמפרנס עולמו ואת ישראל ביחוד יע״ש. מעתה מתפרש זה המקרא דלהכי הוא חילול ש״ש דהקרבן הוא אשי ה׳ לחם אלהיהם שמתקרב אל הכהנים בהשגת רוחנית ע״י הקרבן. [וע׳ מש״כ בספר במדבר ח׳ ו׳ שכיב״ז הוזהרו עוסקים בתורה דכתיב בהו ג״כ לכו לחמו בלחמי] ובסמוך יבואר עוד:

והיו קדש. הבטחת הכתוב הוא שאם ישמרו דבר ה׳ להתקדש והיו קודש ג״כ בעיני העם וינהגו בהם כבוד ומורא. זהו פשוטו ש״מ. והדרש בת״כ והיו קודש לרבות בע״מ והובא בסנהדרין דנ״א ב׳. ומוצא הדרש הוא מלשון והיו דמשמע לעולם כדאי׳ בבכורות ד״ד ב׳ והיו לי הלוים והיו בהויתן יהו. וה״נ הפי׳ אפילו כשאינן בני עבודה. וה״ה אפילו בזה״ז: