העמק דבר על ויקרא כא:ד

לא יטמא בעל בעמיו. דכהן הוא גדול בקרב ישראל ואמר הכתוב שאע״ג שראוי לכל גדול לנהוג קלות בעצמו בקבורת מי מעמיו בין למי שראוי לנהוג בו כבוד בחייו בין לעם הדיוט שתחת משרתו. מכ״מ אינו ראוי להטמא באופן שיגיע להחלו שמתחלל מכהונתו עי״ז. וכדתניא בת״כ להחלו נהג מנהג כזה ה״ה חולין כו׳ פירש ה״ה בקדושתו. היינו שפירש ממנהגו חזר לקדושתו. וזהו דתנן בבכורות פ״ז המטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים. [כן פי׳ הרמב״ם ברייתא דת״כ והכי פי׳ הר״ש משאנז ז״ל בת״כ] זהו פשט המקרא והדרש ידוע: