העמק דבר על ויקרא יז:טז

ונשא עונו. הדרש ידוע דקאי בטומאת מו״ק. אבל לפי הפשט כך הענין דמי שאכל מאכלות אסורות ראוי בהגיעו לתשובה לטבול עצמו ובגדיו כמבואר באדר״נ פ״ח בריבה שנשבית בין הגוים וכשפדאוה צוה ר״י לטבול אותה משום שאכלה מ״א. מיהו נבלת בהמה אפשר להיות בשגגה שלא נשחט כדין וכן טריפה אפשר שנודע אח״כ שהיא טרפה. אבל נבילה וטריפה וכמו שפירשנו שהיא טרפה וממילא לא נשחטה וה״ה נבילה. מש״ה אפילו כשהוא שב טעון טבילה ושנוי בגדיו לטהרה ואם לא התעורר לזה ונשא עונו. דמאכל איסור מטמטם וגורם לחטוא להבא כמש״כ בספר דברים ו׳ י״ב. ועיקר אזהרת הכתוב הוא על רחיצת גופו כמו לפי הדרש דקאי על טומאת מו״ק כ״ה לפי הפשט. וכ״ה ביו״ד סימן רס״ח לענין מומר: