העמק דבר על ויקרא א:טז

והסיר את מראתו בנצתה. נחלקו רש״י ורמב״ן בפי׳ הא דתניא בת״כ אבא יוסי בן חנן אומר נוטל את הקרקבן עמה. רש״י ס״ל דמפרש נוצתה אוכל שכבר נאכל ונעשה צואה כדכתיב וכסית את צאתך ונו״ן נוצה הוא שמוש. ומוראה הוא הזפק שהמאכל שבו אינו נאכל אלא מאוס. ופרש״י הא דכתיב בירמיה כי נצו גם נעו שנעשה מנו״ן השמוש אות שרשית. ומשום שדבר מאוס עומד להוציא חוץ המשיל הנביא אותם לכך. וכן הפי׳ בירמיה מ״ח גבי מואב כי נצא תצא. שנמאסה מש״ה תצא. אבל הרמב״ן פי׳ דאבא יוסי ס״ל דבמוראה נכלל גם הקרקבן. ולא שהיא נוצתה. ונוצתה הוא כמשמעו בלשון משנה חולין פ״ג ניטל הנוצה: