העמק דבר על בראשית נ:יב

ויעשו בניו לו וגו׳. אחר שנתאבלו המצרים כל הצורך שוב לא הי׳ להם עסק בקבורה המת. עתה התחילו בניו לעסוק עמו כאשר צום. אבל עד גורן האטד הי׳ כבוד יעקב במרובים כדאי׳ בסוטה די״ג ב׳:

כן כאשר צום. שישאו אותו כמו שיהיה בדגלים כמבואר ברבה. והכי מוכח בס׳ במדבר בחנוכת המשכן. כמש״כ שם ז׳ י״ח ותיבת כן משמעו כמו כן צדקה לחיים בס׳ משלי דמשמעו בסיס ויסוד. כך לא הביטו בסדר נשיאתו שאמר להם יעקב טעמים על מה הוא מצוה אותם שיעשו כך וכך. אבל המה לא עשו כן מחמת הטעם. אלא העיקר משום שכך צוה אביהם. ולא חשבו אז דבר אחר. ומזה למדנו הכתוב מכש״כ במצות ה׳ שאע״ג דבל״ס יש בכל מצוה טעם ויסוד מ״מ אין לנו לחקור בשעת מעשה אלא כי כך צוה ה׳: