העמק דבר על בראשית מז:יג

ולחם אין בכל הארץ. אע״ג שנקנה הרבה תבואה מ״מ לא נאפה לחם הרגיל לכל אדם כ״א בתערובת סובין ומורסן וזה לא מקרי לחם כדתנן במס׳ חלה פ״ב מ״ו לענין חיוב חלה. וכן לענין לחם עוני של פסח הובא ברא״ש פ״ב סי״ד:

כי כבד הרעב מאד. מש״ה לא יכלו לאפות לחם הרגיל אלא מעט תבואה נתערב במורסן וכדומה:

ותלה ארץ מצרים וגו׳. משום שהי׳ קשה לסבול מאכל כזה ע״כ היו כמתלהלהים כפרש״י. אבל לא כמ״ש רש״י שהוא מהוראת עיפות. אלא מלשון שעמום הדעת ועושה כמתלהלה ומשתגע שלא בדעת ד״א. ומזה הכונה בא הכתוב כמתלהלה משחק ועושה תנועות נבערות מדעת ד״א וכן מרעבון עושין בשגעון ובלי דעת. וע״כ קרא הכתוב ביחזקאל ל״ו ל׳ חרפת רעב שהוא בזיון לפני ב״א: