העמק דבר על בראשית מה:ח

ועתה לא אתם וגו׳. זה אינו מדברי פיוס שהרי כבר פייס אותם. אלא החל להקדים דברו שיבאו למצרים המה ואביהם כדי לכלכלם. והרי לא הבין יוסף ולא האחים שזהו התחלת גלות שנגזר לא״א. עד שאמר ה׳ ליעקב אנכי ארד וגו׳. אבל עתה ביקש יוסף שיבאו למצרים על משך חמש שנים רעב. והי׳ להם לומר שאחר שהי׳ השגחה עליונה על ידם שיבא הוא למצרים הרי הוא כשלוחם ומחויב לשלוח להם לשם כל צרכם. ע״כ הקדים כי לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים. ואמר עוד וישימני וגו׳ אפי׳ הייתם שולחים אותי בכיון למצרים בשביל כך. לא הי׳ אפשר להגיע לגדולה זו להיות לאב וגו׳.

ולאדון לכל ביתו. נכנעים לדעתו ואין הפי׳ כאן כמו אדון על עבדיו אלא כמו המכונה בכבוד בשם אדון כמ״ש לעיל כ״ז כ״ט:

ומושל בכל ארץ מצרים. השתררות עליהם לעשות בהם כרצונו ומש״ה לא כתיב ולמושל בכל א״מ. משום דתיבת לאדון קאי גם על א״מ. ורק בהוראה אחרת. היינו אדון מושל ממש. וכ״ז הוכיח יוסף שמן השמים הוכיחו שיבאו המה לארץ גשן שהרי ע״כ הי׳ השגחה העליונה שיהא לו כח ועוז לפנות המקום לפניהם: