העמק דבר על בראשית לד:ז

ויתעצבו האנשים. עצבון הוא שפלות בעיני עצמם כאלו המה אשמים בדבר שהגיע להם דבר מכוער כזה:

ויחר להם מאד. נצטערו על שעשה להם שכם דבר עול כזה והוא שני דברים. ומפרש הכתוב טעם שניהם.

כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב. שאפי׳ היה הדבר מצוי לאנס בתולה. מ״מ לא היה הדיוט תופס בת מלכים ושרים. מפני יראת המעלה והעונש. והנה אע״פ שלא היה לשכם לירא מפני גבורת יעקב ובניו שהרי לא ידע מגבורתם והוא נשיא הארץ. מ״מ היה לו לירא מפני המעלה וקדושת יעקב וכאשר לא נפל עליו פחד המעלה אין להאשימו ג״כ כ״כ. כ״א את עצמם. שלא נתקיים בהם וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליהם וייראו מהם. א״כ נתעצבו על רוע הנהגתם שאירע דבר נבלה כזה באומה ישראל. ומפרש עוד על מה חרה להם על שכם:

וכן לא יעשה. עיקר אותו מעשה לא היה נעשה. שאע״ג שהיו שטופים בזמה מ״מ לא היה באונס ובזה האופן וא״כ העביר עליהם הדרך אפי׳ בלי יראת המעלה מש״ה חרה להם על שכם ונצטערו ע״ז. וע׳ כיב״ז להלן מ״ה ה׳: