העמק דבר על בראשית לד:ב

ויקח אתה. לביתו וחדרו:

וישכב אתה. כבר נתבאר בס׳ ויקרא ט״ו ל״ה דבכ״מ דכתיב בשכיבת אשה לשון אותה משמעו באונס. וברצון כתיב עמה. אם לא שיש לזה איזה דרש. וה״נ כתיב אותה שהיה באונס:

ויענה. א״א לפרש באונס כמש״כ הרמב״ן והוכיח מלשון דכתיב בתמר ויענה וישכב אותה. אבל אינו דומה. דשם כתיב תחלה ויענה משמע דעינה בתפיסתה ואח״כ שכבה. משא״כ הכא כתיב להיפך אלא כדאי׳ ביומא דע״ז ויענה מביאות אחרות. ופרש״י שלא כדרכה. ובאמת הכי איתא במ״ר. אבל בכונת הגמ׳ קשה לפרש הכי. דא״כ לימא ויענה שלא כדרכה ותו הא בקידושין דכ״ב ב׳ איתא מי נימא דשל״כ אין לה הנאה ג״כ. ואם יש לה הנאה אינו עינוי. אלא ה״פ דדינה חשבה דבמה שנבעלה בזנות מערל שוב לא יהיה לה בעל כהגון לה לעולם. וכדאיתא במ״ר שצעקה ואני אנה אוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שיקחנה. והיינו ויענה מביאות אחרות שנצטערה שלא תבעל עוד. וע׳ מש״כ בס׳ דברים כ״ב כ״ד ג״כ בזה הכונה: